את המאמר הבא אני ממש מתרגשת לכתוב, לא מפני שהמצאתי אותו, ולא מפני שאכתוב על דברים שאינם מוכרים לכל הורה,מחנך ומטפל מכל תחום שהוא.
המטרה במאמר היא לעלות רעיון אפשרי שישמש כדרך נוספת לניצול מידע קיים ומוכח מדעית ויתרום לנו כהורים וכאנשי חינוך להבין את נפשו של הילד .
אנסה לנסח השערה והוצאת מסקנה על בסיס הסתברותי מתוך ההתנסות במסגרת עבודתי עם הגיל הרך .דהיינו: אכתוב את ההשערה על פי גישה אמפירית ואת המסקנה על בסיס הסתברותי . אינני פסיכולוגית שקיבלה הכשרה אקדמאית לעסוק בתחום המחקר או בתיאורית המחקר אך, עוסקת בתחום הפסיכולוגיה וההתנהגויות השונות בגיל הרך הלכה למעשה בכל יום ובכל רגע נתון.
לעיתים בעבודתי כגננת או בקבוצות ההורים אני נחשפת לבעיות של תקשורת שונות ;בין הילדים בגן ,בין ההורים,בין ההורים והילדים ביחד וכל אחד בנפרד ועל כן, העשרתי את ניסיוני בהתמחויות שונות בתחום.(פסיכולוגיה,הנחיית הורים,אימון אישי,עיסוי תינוקות ועוד..) יש בי תמיד צורך להעמיק ולהכיר טוב יותר את נפשו של האדם(את נפשי שלי) והילד ולעמוד על כל המורכבויות המשתמעות מכך ,כגון: השפעת הסביבה הגרעינית על הילד והתנהגותו ולאחר מכן השפעת ההמונים .וכמובן אני תמיד שואלת את השאלה הנצחית מה או מי משפיע יותר, סביבה או תורשה?
אני כמובן לא אכתוב במאמר הזה על תורשה וסביבה .נכתב על כך רבות ואין תשובה חד משמעית להשפעות של האחת על השנייה באופן שיכול להיות כהוכחה אמפירית .
בהיותי כזאת ,שחוקרת,בודקת ומגיעה למסקנות החלטתי לבדוק שלושה מחקרים שונים, בהקשרים שונים ולחבר ביניהם. לערוך מספר התנסויות בגן בהקשר לזה ולהציע מסקנה על סמך ההסתברות שזה מצליח.
אני משתפת אתכם במחקרים וגם במסקנה ואם לא נרוויח מכך הרי שבטוח לא נפסיד :-)
נצא לדרך......
כולנו מפנטזים בסוף יום העבודה המציף ולפעמים המתיש להגיע אל הגן ולאסוף את ילדנו הנהדר ולתת לו חיבוק חם ואוהב.עוד אנו מפנטזים שבשנייה שיראה אותנו הוא יקפוץ משמחה ויצעק " אמאאבא ,התגעגעתי כל כך ויחזיר לנו חיבוק בחזרה" ואכן, לפעמים זה קורה ולפעמים ......בדיוק ההיפך .הפנטזיה מתנפצת לנו ברגע,
הילד לפתע נעשה עצבני, כועס, בוכה, מכה, משתטח על הרצפה ונראה ממש לא מאושר!
מה התגובה המידיית של ההורים ?
ומה התגובה המידיית שלנו כגננותמטפלות?
ההורה מיד יחשוב על רגשות האשם שלו (שעת חזרה,איחור,אירועי היום הקודם,היעדרות ממושכת של אחד ההורים וכו') או לחילופין , יהיה בטוח שמשהו קרה בגן וישאל: הכל היה בסדר? קרה משהו? אולי הוא חולה? ....
ואנו נגיד(הצוות המטפל) ,בהנחה שהוא אכן מרגיש טוב ולא קרה משהו חריג: " וואוו איך הוא משתנה כשאתה מגיעים. עד עכשיו הוא היה מקסים, רגוע ומאושר.
מה קרה ? מה גרם לילד לשנות את התנהגותו במהירות כזאת?
אחת ההנחות הבסיסיות של הפסיכולוגיה היא, שלכל התנהגות יש סיבה. לא תמיד ברורה, ורק לעיתים רחוקות ניתנת לתצפית ישירה, עקב סיבה כלשהי לקראת השגת מטרה מסוימת.
באופן סכמתי אפשר לחלק את הסיבות להתנהגות מסוימת לשני סוגים עיקריים :
סיבות פנימיות וסיבות חיצוניות.
את הסיבות הפנימיות להתנהגות מגדירים בדרך-כלל במושגי הצורך.
" לאדם צרכים רבים ושונים, ותיאורית רבות מנסות להציע ולהסביר מידרגים של צרכים ורשימות ארוכות שלהם." (תיאורית הצרכים של מאסלו).
נהוג להבחין בין הצרכים הפיזיולוגיים, כגון רעב,צמא,הישרדות,לבין הצרכים הפסיכולוגיים כגון בטחון,אהבה והגשמה עצמית .
הסיבות החיצוניות להתנהגות הן גירויים מן הסביבה המביאים בעקבותיהם תגובה התנהגותית של יחיד כגון, תגובת רפלקסים לאיום או תגובה פסיכולוגית לעלבון, כעס או חרדה.
אז מה מניע את הילד לשנות את התנהגותו באופן פתאומי?
כמובן מתוך ההנחה שלא קרה משהו יוצא דופן ..
על פי הפירוט שהעלתי ההורים ישתמשו בפירוש פסיכולוגי כגון, שעה מאוחרת, איחור ועוד... או פירוש פיזיולוגי, קרה משהו בגן? וכך גם הצוות המטפל, " זה בגלל שהוא מתרגש. או בגלל שהוא עושה עלייך מניפולצייה...וכו'...( לא אנקוב בכל התירוצים).
אני מציעה אפשרות אחרת להתבונן על כך ויש לכך אחיזה מדעית!
כולנו מוצפים בהורמונים במהלך כל היום , כל תא בגופינו מושפע מההורמונים שלנו, אפשר אפילו להעז ולומר שהם אלו שמנהלים אותנו .כל מי שחווה חוסר איזון הורמונאלי יסכים איתי .
לרוב מדברים על חוסר האיזון בהקשר הנשי , מצבי הרוח ,דיכאון וחרדה .
אך מה בהקשרים היומיומיים?
הרבה ידע נכתב בתחום אך לא קושר את הכל יחד . את התובנה הבאה הבנתי כמובן מתוך ההתנסות בגן ומתוך מגוון הדברים שאני עוסקת בהם.
המוח שלנו מייצר הורמון טבעי " אוקסיטוצין" שנקרא גם הורמון האהבה. זהו הורמון שמפחית חרדות ומייצר נינוחות ושלווה, בטחון ואמפתיה ( זוכרים, צורך פסיכולוגי)
ההורמון הזה כל כך חשוב בגוף שלנו שיש מי שסבור שהוא יכול להחליף תרופות פסיכיאטריות נגד חרדה ודיכאון.הורמון האוקסיטוצין מדכא את פעילות האמיגדלה , אותו איזור במוח שאחראי על רגשות של פחד, חרדה ופאניקה האוקסיטוצין עוזר לנו לתפקד טוב יותר במצבים חברתיים, הוא גורם לנו לרצות אותם ולחפש מגע וקשר חברתי.
פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר.
"לאוקסיטוצין כנראה קשר הדוק בין פעילות ההורמון לבין תחושות אמון הדדי בטחון ואמפטיה."
כמו כן, הגוף שלנו מייצר גם את הורמון הקורטיזול, הורמון המתח והחרדה בגופינו.זהו הורמון סטרואידי המסייע להתמודד עם מצבי מתח יומיומיים.
כאשר יש מתח ,התרגשות,כעס,הלם,הפתעה ופחד משתחרר הקורטיזול ומסייע באיזון הגוף.הורמון זה אף שומר על לחץ הדם.
אז מה הקשר?
חרדה היא תגובה אוטומטית של הגוף,רגש לא רצוני שמתעורר במהירות וללא סיבה ברורה לעין .חרדה היא מרכיב נפשי אך היא הכרחית להישרדות (זוכרים, צורך פיזיולוגי) והיא מכינה את המוח שלנו להתמודדות ,כדי שזה יקרה המוח שולח לגוף את הורמון הקורטיזול שתפקידו לאזן את החרדה ואת כל המערכות .החרדה היא תגובה אינסטינקטיבית , יש לה תכונה שאפשר לקרוא לה " כפתור אחד" קשה מאוד לווסת אותה וברגע שהכפתור ידלק הוא יפעל עד שיכבה מעצמו .
אחת הדרכים של התינוקות לשחרר את הקורטיזול מהמוח הוא בכי חזק ומפתיע שנמשך כל עוד הגוף זקוק לכך.
לאחר זמן מה, התינוק נרגע והגוף מתאזן. הילד ירגיש נינוח ושליו .
לחרדה יש, אם כן, שלושה מרכיבים הקשורים זה לזה. מרכיב רגשי ,מרכיב נפשי ומרכיב התנהגותי.
ציפייה ----- חרדה------בכי
הילדים בגן מורגלים לסדר יום מסוים :משחק חופשי, מפגש בוקר, ארוחת בוקר,יצירה, חצר,שוב מפגש בוקר, ארוחת צהריים, התעוררות, אכילה ו.......איסוף הילדים.
הילד מרגיש בדיוק מתי מתחיל תהליך האיסוף. הוא מצפה, מתרגש, ואף עושה פעולות להעביר את הזמן. הרבה פעמים ההורה מגיע והילד לא רץ לקראתו אלא " בכאילו" מסיים את מה שהתחיל ולפעמים מבקש להישאר לעוד פעילות, עוד ציור, עוד עבודת גזירה..
זה לא מפני שהוא באמת רוצה להישאר..זהו תהליך שהגוף שלו עובר, ההורמונים מתאזנים, הקורטיזול אל מול האוקסיטוצין ורק אז הוא מוכן ללכת." בתנאים שלו" .
לפעמים סף ההתרגשות או ההפתעה הוא כל כך גדול שעל מנת שהגוף יתאזן הוא זקוק לפורקןבכי . הבכי משחרר את הורמון הקורטיזול ומאפשר לו לאזן את רמת ההתרגשות.
אז מה ,ניתן לילד לבכות?
לא!! ממש ממש לא!!
והינה החלק השלישי של המאמר …
כוחו של חיבוק, מי לא שמע ??
אז החיבוק הוא לא רק מחווה אנושית המעניקה מגע נעים לנותן ולמקבל,הרי שמאחורי המחווה האנושית מסתתר מערך ביולוגי שלם.
"האבולוציה שומרת לנו על הרעיון לפיו כשנוגעים בנו אנו יודעים שאנו במקום הנכון, שאנו רצויים ואהובים ושייכים. ואז המוח נינוח, לא חרד ולא דואג ויכול להרגיש יותר טוב ולדאוג לדברים אחרים כמו סקרנות אינטלקטואלית ועוד יכולות מחשבתיות אחרות". (פרופ' עדה למפרט, במרכז האקדמי רופין)"
"ממחקרים רבים שבדקו את המנגנונים המניעים את המגע והחיבוק, ואת השפעתם של אלה על התפתחותם של תינוקות ופגים, עולה כי המגע חשוב לוויסות פיסיולוגי, ויסות מערך השינה, קצב הלב, התנהגות חקרנית, מיומנויות למידה, וכל המודולציה של מערך הסטרס, ומדהים לראות את ההשפעה שיש עדיין למגע על ניואנסים בהתפתחות ובתפקוד של הילדים. התפתחות רגשית וגופנית, כמו גם ממצאים ברורים באשר לחשיבותו של המגע בהקשר של התפתחות תקינה של הילדים לאורך כל החיים. (פרופ' רות פלדמן, המחלקה לפסיכולוגיה וחקר המוח, אוני' בר אילן)"
וכיצד זה קושר את הכל יחד?
החיבוק הוא מגע, הידעתם שמגע משחרר את הורמון האוקסיטוצין ( זוכרים , הורמון האהבה")? אותו הורמון שמאזן, נותן בטחון, מעניק בריאות נפשית,עוזר לנו להרפות ולהרגיע פחדים וחרדות מעניק רוגע ושלווה...
ידעתם שהאורך הממוצע של חיבוק הוא 3 שניות אך על מנת שהמוח ישחרר את ההורמון האהבה נדרש לו חיבוק של 20 שניות ומעלה...
טיפ,
הדבר הראשון כאשר מגיעים לאסוף את הילד מהגן הוא כמובן לתת חיבוק גדול גדול שאורכו לפחות 20 שניות ואולי אף יותר. גם אם הילד בוכה, מתפרץ, עצבני לנסות לחבק אותו ללא מילים, ללא שאלות, ללא פחד שמשהו נורא קרה. פשוט לחבק ולהכיל ולחכות שרמת האוקסיטוצין יעלה ורמת החרדה תרד.
הילד בוודאי מתרגש לראות אתכם, אך אינו מבין כיצד הכל משפיע עליו. אין צורך ברגשות אשם, אין צורך בחקירה( אפשר לעשות זאת כאשר הילד רגוע בבית) . צריך רק להכיל ולחבק
כמה פשוט ככה נפלא!!
חיבוק
חיבוק קטן
או חיבוק גדול
חיבוק נפלא וזה הכל
מרפא,מחזק ונותן בטחון.
חיבוק קטן ולא מוגזם,
אני זקוקה לו גם
חיבוק שאומר ומספר,
אין צורך לדבר
רק לחבק ולאפשר.
זהו, לא חידשתי כלום, רק קשרתי בסרט מתנה את הכל יחד.
באהבה רבה
נטלי
פרץ נטלי
